עוד בלוג תל אביבי

המאבק על עצי הסיסם הותיקים של צפון אבן-גבירול מגיע לשיאו ובזמן הקרוב נדע האם יעלה עליהם הכורת או שהם יזכו להמשיך לחיות ולפאר את העיר. לפניכם דבריה של אורית קלפיש, חברת ועד התושבים למניעת כריתת עצי הסיסם ההודי.

שמי אורית קלפיש ואני חלק מהתארגנות תושבים מצפון רח' אבן גבירול שהתארגנה על מנת לגרום לעירייה לשנות את תכניותיה לכרות את אחרוני עצי הסיסם שנשארו עדיין בגדה המזרחית של הרחוב (צפונה מרח' פנקס בואך פארק הירקון). אנו מכנים את עצמנו "ועד התושבים למניעת כריתת עצי הסיסם ההודי ברח' אבן גבירול מול שיכון פועלי הנמל". שיכון פועלי הנמל הם השיכונים הניצבים לרחוב עם הגינות ביניהם. השיכון נבנה בשנות החמישים ואז גם נטעו העצים. עדיין מתגוררים בשכונה אנשים שבנו את השכונה בו ידיהם (השכנים הקשישים והחביבים שלנו).

שורת עצי הסיסם

המאבק נכנס לשלב הקריטי שלו. העירייה סימנה בימים האחרונים את העצים בריסוס אדום – סימן שבכוונת הקבלן לבצע כריתה בקרוב מאוד ואנו בחרדה גדולה מאוד. בנוסף פנינו לכל חברי מועצת העיר ולפקידות הבכירה בעירייה וידוע לנו כי כולם מודעים לנושא עכשיו.

סיסם מסומן לכריתה

המאבק נועד לגרום לעירייה לשנות את התכניות שלה באופן מאוד פשוט – פשוט לא לכרות את העצים. מדובר בעצים גדולים וחסונים עם עלווה ירוקה ענקית החיוניים לרווחת הדיירים במקום. עצים אלה לא רק מצלים, אלא גם עושים ירוק, סופחים עשן ופיח וממתנים את הרעש וההשפעות הקשות של התנועה ברחוב אבן גבירול. אנו משוכנעים כי העירייה יכולה להשאיר את העצים במקום ולהתמודד עם סוגיית חידוש התשתיות ללא כריתתם – כפי שנעשה למשל בפרוייקט העירוני המנהל בימים אלה ברח' יהודה הימית ואף במסגרת חידוש אבן גבירול עצמו מול הלונדון מיניסטור. אם את העצים עם הקוצים מול הלונדון מיניסטור יכלו להשאיר במקומם, אפשר לעשות כך גם כאן. נראה שהשיקולים האמיתיים לכריתת העצים הם בסופו של דבר אסתטיים, למרות שבעירייה מנסים להסיט אותו לפסים טכניים הנדסיים. נציין בהקשר זה שאפשר להעביר גם את שביל האופניים ממזרח לעצים בתוואי שבו הוא עובר במקום היום ושהעצים אינם "חולים" כפי שטוענים בעירייה. הם בוודאי לא חולים סופניים. אם היו כורתים כל עץ "חולה" בעיר לא היו נותרים בעיר עצים בכלל! הסביבה העירונית והטיפול שהעצים מקבלים (יותר נכון אינם מקבלים – למעט גיזום פרוע מדי כמה שנים) מן העירייה בוודאי אינם תורמים לבריאותם.

היה סיסם?

עד כה, פניותנו לעירייה נפלו על אזניים ערלות (להבדיל מחברי מועצת העיר, מחלקם בכל אופן). נראה שפקידי העירייה הבכירים נחושים בדעתם לבצע את התכניות שלהם ללא שינוי. ברור שלפתוח מכרזים ולהזמין מן האדריכלים שתכננו את הרחוב עדכון לתכנית המקורית כרוך במאמץ. למרבה הצער, נראה שמאמץ זה מרתיע את הפקידות העירונית. העברנו פניות לכל חברי המועצה של העירייה. עד כה קיבלנו התייסות חיובית מאת ד"ר נח עפרון, אהרון מדואל, עומר סיקסיק, אחמד משרוואי, ויעל דיין. אנחנו ממתינים להתייחסותם החיובית של נציגי מפלגת הירוקים, עו"ד דן להט ופאר ויסנר. נראה לנו שזהו מאבק התפור לאג'נדה של מפלגת הירוקים. למרבה הצער טרם הצלחנו ליצור עמם קשר ואנו תוהים למה הם ממתינים. כמו כן אנו מקווים שחברת המועצה וסגנית ראש העיר מיטל להבי תסייע במאבק. בנוסף לתפקידה כסגן ראש העיר, מיטל להבי הינה גם יושבת ראש ועדת שיפור פני העיר כך שיש לה יכולת השפעה מיוחדת בנושא. ידוע לנו שמיטל להבי מודעת היטב למאבקנו כמו גם כל הפקידות הבכירה בעירייה כולל ראש העיר, מנכ"ל העירייה, ד"ר בני מאור, מנהל מינהל בינוי ותשתיות (שהוא, כך אנו מבינים, הממונה הישיר לפרוייקט), שמואל ק'צלניק – מנהל אגף שיפור פני העיר ועוד.

עד כאן הסיפור ועכשיו אתם מוזמנים לחתום על עצומה לשמירת עצי הסיסם (ויש גם קבוצה בפייסבוק).

לקריאה נוספת:

כתבה בנושא ב-mako

כתבה על עצי הסיסם בהארץ

על חשיבות העצים במרחב העירוני

תל-אביב כידוע לכולם חוגגת השנה מאה שנים להיווסדה. אפשר להתווכח על תאריך ההקמה ועל ההיסטוריה המשותפת עם יפו והשכונות שקדמו להקמת אחוזת בית, אבל קשה עד בלתי-אפשרי להתווכח עם ההצלחה הקרוייה תל-אביב, שהיא (כמו שאמר הסופר אלון חילו) אחת משני ההישגים המשמעותיים (ואולי היחידים) של התנועה הציונית לצד החייאת השפה העברית.

קשה להבין מדוע דווקא כאשר מעלים על נס את תרומתם של יוסף אליהו שלוש, עקיבא אריה וייס, מאיר דיזנגוף וחבריהם להקמת העיר (ואפילו עושים צילום משותף של צאצאיהם), עיריית תל-אביב מוצאת לנכון להשחית את אנדרטת המייסדים (רוטשילד פינת נחלת בנימין) שמנציחה את משפחות מייסדי העיר ושנבנתה ב-1949 לציון 40 שנה לייסוד תל-אביב. רק חוסר רגישות קיצוני היה מאפשר השחתה של האנדרטה הזו באמצעות הספסלים והפח הכתומים שהוצבו במרכזה תוך שיבוש מהותי של כוונת המתכנן המקורי:

אנדרטת המייסדים עם הספסלים החדשים שהורסים אותה

לכאורה, ההיגיון כאן ברור. אין ספסלים באנדרטת המייסדים אז מן הסתם בלתי-אפשרי לשבת בה. העירייה בסך-הכל רצתה לשפר את השימוש במרחב הציבורי ע"י תוספת של ספסלים. למעשה, לא צריך ספסלים באנדרטת המייסדים, ובטח לא ספסלי עץ כתומים על אנדרטת אבן אפורה. באנדרטת המייסדים אפשרי לשבת בהרבה דרכים וצורות, משום שהיא מכילה בתוכה הרבה מקומות ישיבה משניים כמו שיש בכיכרות הטובות בעולם.

אם בכל זאת רוצים להשיג שיפור מסויים של איכות הישיבה באנדרטת המייסדים ניתן לעשות זאת ע"י הגבהת הדופן של המזרקה כך שלמבוגרים יהיה יותר נוח לשבת על דופן זו, או להוסיף ספסלים (ואם כבר ספסלים אז בצד לא באמצע), אבל כאלה שעשויים מאבן ומדברים באותם חומרים כמו שאר האנדרטה. תוספת ספסלי העץ הכתומים שלא קשורים לכלום מהווה פגיעה מהותית באנדרטה ובזכרם של מייסדי עירנו, ועוד בשנת המאה של העיר.

לא נותר אלא להצטער על כך שבמכלול חוסר הרגישויות של העירייה, גם זכרם משפחות חיותמן, דנין, חיסין וחבריהם נפגע.