עוד בלוג תל אביבי

1.החידלון התחבורתי של תל-אביב במספרים. יהיה יותר גרוע בהמשך.

2. עידו קינן מזהיר מפני כסת"ח בנמל שעלול להתסיים בנפילה כואבת.

3. בברלין, בית-זונות מציע הנחה ללקוחות אשר מגיעים באופניים או בתחבורה ציבורית.

4. צפיפות לבדה לא מספיקה כדי לבנות אורבניות – צריך גם עירוב שימושים.

5. הלל שוקן מסביר לחולדאי שעדיף לרדת מהריסת היכל התרבות:

"אני שוב רואה עצמי כמי שנחלץ לעזרתך במעמד בו אתה מתעתד להצטרף לקודמיך מחריבי גימנסיה הרצליה, אונסי בית "הבימה" (עכשיו מתבצע האונס השלישי בבניין אומלל זה), משחיתי בית הכנסת הגדול ומסרסי כיכר דיזנגוף. כל אלה פעולות של קודמיך בתפקיד שנתנו ידם להרס נכסי תרבות מיוחדים שהוקמו במהלך השנים בעיר החשובה בישראל, זאת שעליה אתה מופקד כעת לעוד קדנציה אחת."

6. רמזורים? לא בטוח שהם משפרים את התנועה.

7. משחק טוב בניהול תחבורה.

8. בעתיד יהיו לנו עוד הרבה מקרים כאלה בכל הארץ.

9. מדינת ישראל מבזבזת עוד משאבי קרקע. ככה זה כשיש עודפי אדמה פנוייה בארץ ישראל.

10. חנן כותב על כל מה שחשבתם שאתר צריכים לדעת על אופניים חשמליות וגם על דברים אחרים.

11. מי שרוצה להצטרף לתוכנית עמיתי אברט לצדק חברתי לשנה הקרובה – עכשיו זה הזמן.

כבר מזמן לא כתבתי כאן על נבחרי הציבור שלנו בתל-אביב-יפו. אמנם, חברי מועצת העירייה שלנו הם לא בדיוק המודל הרצוי לאנשי ציבור ומנהיגים, אבל איתם נתקענו כאן בעיר ומן הראוי להסב מדי פעם את תשומת הלב לפעולותיהם הנרפות במועצת העירייה שלנו.

מחר ב-18:00 תתכנס מועצת העירייה באולם הכנסים בקומה ה-12 של העירייה (ולא במרכז עינב שנמצא בשיפוצים). לפני פתיחה, הנה ההזמנה הרשמית של העירייה לישיבה. שימו לב שבהזמנה זו רב הנסתר על הגלוי. כך למשל, בסעיף הראשון מופיעה התקשרות עם אברהם יצחק פיינטוך וחיים גבריאל פיינטוץ על פי תנאי מכרז עלומים. מהם תנאי המכרז ומיהם אותם פיינטוך ופיינטוץ – לחולדאי הפתרונים. בסעיפים 4 ו-5 מופיע לדיון פרוטוקולים של ועדת כספים בהם מיליוני שקלים (שאתם שילמתם) מועברים מיד ליד – איפה הפרוטוקולים האלה?

אתמול בכיכר חולדאי דיבר גבוהה גבוהה על חרות ושוויון. חרות מושגת גם באמצעות מידע שהשלטון צריך לשתף בו את הציבור. חולדאי יודע לדבר, אבל מסתיר מידע ומתאמץ למנוע העצמה אזרחית בתל-אביב בדרך לאותה חרות קסומה.

למזלנו, אנחנו לא תלויים רק בחולדאי ואוסף משרתיו. סיעת האופוזיציה, עיר לכולנו, פרסמה סדר יום מלא יותר שבו אכן מופיעים פרטי המכרז של פיינטוך ופיינטוץ, אם כי עדיין חסרים הפרוטוקולים הסודיים של ועדת הכספים. כמו כן, עיר לכולנו פרסמה את רשימת השאילתות שלה וההצעות לסדר למחר. בסדר היום המפורט יותר ניתן לקרוא כי גם גלעדי ומסלאוי מהליכוד הגישו הצעות לסדר מחר אם כי הן מנוסחות רק ברמת הכותרת ולא ברור האם יש מאחוריהן הצעות החלטה או שהן אמורות לשמש כבמה לנאומים חסרי השפעה ואולי כותרת במקומון.

כך למשל, מסלאוי אמור להעלות מחר הצעה לסדר בנושא הקיצוץ בתקציבי שיקום שכונות. שיקום שכונות הוא התקליט השחוק של מסלאוי. הוא מדבר על זה הרבה, אבל לא עושה כלום, כך למשל ב-12.11.06 הוא העלה הצעה בנושא (בעמ' 3-8 ) ללא החלטה ובעקבות זה הוקמה איזו ועדה שלא עשתה כלום מלבד להיות ועדה שלא עושה כלום. אחר כך – רגע לפני פרוק המועצה הקודמת מסלאוי העלה עוד הצעה (בגלל שמההצעה הקודמת לא יצא כלום) ב-03.08.08 (עמ' 24-45) ואחרי זה התקיים דיון בישיבת המועצה האחרונה של המועצה הקודמת ב-07.09.08 בנושא (עמ' 48-59).

האם מסלאוי העלה איזושהי הצעת החלטה קונקרטית הנוגעת לתקציבי שיקום שכונות? לא. בסך-הכל עמד בשלוש הזדמנויות שונות על הדוכן וקישקש להנאתו. גם מחר הוא יקשקש ושום דבר לא ישתנה. האם מסלאוי מסוגל לנסח הצעת החלטה אמיתית ולהביא אותה למועצה? אני בספק אם הוא יודע איך עושים זאת אחרי 11 שנים בקואליציה. הגיע הזמן שחברי מועצת העיר יגישו הצעות לסדר עם החלטות אופרטיביות בתוכן ולא ישתמשו בהצעות לסדר כבמה לנאומים המכסים על חוסר עשייה.

עד כאן מסלאוי וקשקושיו, ונעבור לנושא לעוס במקצת, שיעלה מחר – פארק קריית ספר. בזמנו, ועדת המשנה המקומית קיבלה החלטה גרועה לאשר מגדל במקום פארק על כל השטח (עמ' 14-17), כאשר כל סיעות הבית היו שותפות למחדל הזה כולל סיעת האופוזיציה, עיר לכולנו. בסעיף 2 של ההחלטה אישרה הועדה המקומית הקמת גינה זמנית בשטח, ולמרות שלחפו שלושה וחצי חודשים מאז קבלת ההחלטה טרם נראתה גינה בשטח. רוחיק גלעד-וולנר מעיר לכולנו תעלה מחר הצעה לסדר בנושא עם צד אופרטיבי בתוכה שיקרא למועצת העיר להפעיל צו גינון על השטח כפי שניתן לה על פי החוק (בעמ' 3). מי שאמורים לתמוך בצו הזמני מעבר לרון חולדאי ודורון ספיר הם סיעות מרצ והירוקים. לפני הבחירות פאר ויסנר (האיש והסגנות בשכר) כתב על כך שהוא יסייע בנדון וסגנית ראש העירייה מיטל להבי ממפלגת מרצ לאחר קבלת ההחלטה (הגרועה) בועדת המשנה המקומית כי:

"אני רוצה להגיד כל הכבוד לתושבים. התכנית המלאה עוד תחזור לוועדה, אבל נדאג שההחלטה אכן תקוים."

מחר נראה האם ויסנר ולהבי מסוגלים להצביע כפי שהם מדברים.

לא מזמן הרסו את הבניין הותיק שהיה לידינו ואשר עמד זקוף מאז שנות ה-30. לטובת הריסת הבניין הביאו שופל קטן, אשר נאבק בבניין במשך ארבעה ימים רצופים שבמהלכם הדירה שלנו לא הפסיקה לרעוד ממש כאילו מדובר היה ברעידת אדמה ממושכת בעוצמה של 4.8 בסולם ריכטר. בסופו של דבר השופל ניצח בקרב והבניין החמוד נאסף אל אבותיו. בעתיד יעמוד במקומו בניין קצת יותר גבוה עם המון חנייה תת-קרקעית.

ככה זה נראה לפני העימות בין השניים:

וככה זה אחרי שהשופל ניצח:

ויש גם תעוד בוידאו:

המצגת המלאה של התהליך כאן

לפני מספר חודשים העליתי פה פוסט בדבר חסרונם של הפרוטוקולים של הועדה המקומית לתכנון ובנייה באינטרנט בניגוד לחוק. זמן קצר אחר כך, עיריית תל-אביב-יפו התחילה לפרסם את הפרוטוקולים המדוברים באינטרנט בעמוד מכובד ביותר. עד כאן הכל טוב ויפה וכולנו יכולים להעביר שעות של הנאה בקריאת היתרים לשימושים חורגים ברישוי עסקים (עוד חניונים "זמניים" ) ואישור תוכניות בניין עיר (ביקשתם שבעה מגדלים ליד הבית? קיבלתם!)

אבל, הועדה המדוברת עוסקת בעוד כמה דברים ואותם עינינו לא זוכות לשזוף. כך למשל, הפרוטוקולים העוסקים בהיתרי בנייה (מרפסת פה, הגבהת מגדל שם) "נתקעו" אי-שם בחודש ינואר. האם הועדה לא אישרה לאף יזם תוספת של 10-15 קומות ולאדון זוכמיר סגירת מרפסת? אישרה גם אישרה, אבל שכחה לפרסם. מעבר לחוסר בפרוטוקולים של ההיתרים גם ועדת רשות רישוי (היתרים רגילים לעסקים וכיו"ב) לא מפרסמת את הפרוטוקולים שלה, למרות שיש לה דף אינטרנט משלה שתופס מקום ועומד ריק.

אני מקווה שמדובר בגליץ' ולא יותר ובעירייה יקפידו יותר בעתיד על פרסום ושקיפות כפי שכתוב בחוק.

ערב קשה במיוחד עבר על מרכז תל-אביב. הסיפור הגדול הוא כמובן הרצח בסגנון האמריקאי במרכז הקהילה הגאה ברחוב נחמני, מרחק צעדים בודדים מביתם של יוחאי וגליה. כרגע, הפוליטיקאים מבית הקהילה ההומו-לסבית מדברים בתקיפות על פשע שנאה, שעל פניו היא המוטיבציה המתבקשת למעשה. כולם מקווים שלא מדובר בסכסוך אישי או משהו אחר, וכמובן שמייחלים לכך שהרוצח (אם ימצאו אותו בכלל) הוא חובש כיפה ועדיף כזה שמזוהה עם ש"ס, שאותה מיהרו לתקוף עוד בטרם יבש הדם שבמרתף. האם תל-אביב תראה השבוע מהומות בסגנון הלילה הלבן של סן פרנסיסקו מ-1979? הכל תלוי בזהות הרוצח, והאם יהיה ניתן לעשות בו שימוש פוליטי.

פרט לרצח המזעזע במרכז ההומו-לסבי, עוד אקט שמכוון נגד קהילה אחרת התרחש לא רחוק משם – הגירוש של הזרים לובש אופי שמזכיר את הגירוש מתל-אביב ב-2003. למגורשים צפוייה תקופה קשה בבתי מעצר. למי שיישאר בעיר, צפוייה ירידה במחירי השכירות.

וממש בשולי החדשות – שני אנשים מתו בכביש הדמים על-שם הרברט סמואל היום 400 מ' מהבית שלי. בשבילם אף אחד לא יצעד ולא ירים שרשרת אנושית – השגיאות של התכנון בתל-אביב ובישראל בכלל לא נושאות אופי פוליטי כל-כך ברור כמו שנאות החינם שאנחנו אוהבים לטפח, למרות שבסופו של דבר הן הורגות הרבה יותר אנשים.

תנחומיי למשפחות ההרוגים בהרברט סמואל ובמרכז ההומו-לסבי. החלמה מלאה לפצועים. קצת יותר אנושיות וסובלנות לכולם.

1. אביב לביא בטור משובח על חניון הבימה:

"הגיע הזמן להבין שקצב בניית החניונים והחניות לעולם לא ישיג את קצב הגידול בכניסת הרכבים לעיר. זה מרדף מתיש וחסר סיכוי שכדאי לוותר עליו מראש. הגיע הזמן לנהל את הביקושים, במקום להשקיע את כל המשאבים בניסיון לרצות אותם – ולהיכשל. הרי רון חולדאי הוא ראש עירייה יעיל שיודע לנהל כספים; רק לחשוב מה הוא היה יכול לעשות למען התחבורה הציבורית בתל אביב במאות המיליונים שהוא מתעקש לקבור מתחת לאדמה. מאות מיליונים שיניבו, כך מתוכנן, חניון אולטרהמשוכלל וסופר-מודרני, שמאות נהגים יעמדו מדי ערב בפקק שיוביל אליו, וכיאה לנהגים ישראלים, בוודאי גם יקללו את ראש העירייה."

2. שר הפנים, אלי ישי, הוא לא חבר של חולדאי. חוצמזה, בהחלטה ראוייה ומתבקשת מאליה אלי ישי ביטל את נוהל חדרה-גדרה, שהביא לכך שישראל השנייה כרעה תחת הנטל התקציבי של הפליטים ומחפשי העבודה שהגיעו לכאן ונאסר עליהם לשהות במדינת תל-אביב העשירה. אני מניח שבעיריית תל-אביב מתגעגעים למאיר שטרית.

3. למי שפיספס – העימות בין מיקי רוזנטל לאלי גולדשמידט (הפרונטמן של סמי עופר) השבוע בעקבות שידור "שיטת השקשוקה".

4. באר-שבע?

5. אז מה באמת מסוכן לילדים בימינו? מכונית.

6. אל תרכבו על אופניים בלי קסדה חסינת כדורים.

עבדכם הנאמן עסוק הקיץ במחקר קטן על הולכי רגל בתל-אביב ועל-מנת לבצע חלק מהמחקר הזה אף זקוק לעזרה ולכך מוקדש הפוסט הקצר הזה.

אני מתכנן למדוד תנועת הולכי רגל בכמה נקודות באזור הצפון הישן של תל-אביב בשביל המחקר שלי באחד מימי השבוע בתחילת ספטמבר עם החזרה לשגרה מחופשת הקיץ. בשביל לעשות את המדידות האלה אני זקוק למספר חברים שיפשטו יחד איתי על הרחובות. אם אתם או מישהו שאתם מכירים מעוניין לעזור למחקר שלי אני אשמח מאוד אם תפנו אליי במייל – yoavlerman בג'ימייל דוט קום. מדובר במשימה של יום אחד שמעבר לעזרה שהיא תיתן למחקר שלי, אני מקווה גם שתהיה מהנה למשתתפים.

חשוב לציין שיינתן גם תשלום תמורת ההשתתפות במשימה ואסירות תודה נצחית.

1. דיון מעניין על המרחב סביב תחנות הרכבת וכיצד ניתן לעשות בו שימוש להעלאת הכח של ישובי הפריפריה שיקבלו בקרוב תחנות משלהם.

2.כביש שש פתח עוד קטע השבוע בכיוון צפון, על-מנת לקצר את זמן הנסיעה מגוש דן לטיולים בגליל, להרחיב את הטבעת של גוש דן צפונה לאזור זכרון, לחסל את שאריות משאבי הקרקע בארץ ישראל, ולהעמיק את הפערים בין בעלי הרכב (להלן: האנשים) ואלו שאין להם רכב (להלן: השקופים). נחמיה שטרסלר, הקומיקאי הידוע, יצא במאמר שכביש שש הוא הכביש החברתי ביותר שיש – כמובן, בהינתן שהשקופים הם לא חלק מהחברה ורק אנשים בעלי רכב נספרים. דני רבינוביץ' התייחס לבדחן שטרסלר במאמר תשובה והסביר את האינטרסים הכלכליים שמאחורי הכביש:

"קברניטי קבוצת אריסון וקבוצת לבייב חברו באמצע שנות ה-90 לקונצרן סלילה קנדי גדול, הקימו את חברת "דרך ארץ" וקיבלו את זיכיון בניית הכביש ותפעולו. סמוך לזמן ההוא כבר היו ברשותן נתחי קרקע גדולים לאורך התוואי המיועד, ובשנים הבאות נבנו בהם מתחמי מסחר, תעשייה ומגורים. זה הכסף הגדול שבשולי הכביש. הוא גרם לפערי הפיתוח, התעסוקה ומחירי הנדל"ן בין המרכז לפריפריה להתרחב עוד יותר. הוא ולא "פתרון בעיות התחבורה של המדינה" היה הסיבה לקידום המיזם הזה מרעיון תכנוני מעורפל לעובדה קיימת. לכן לא פלא שסלילת הכביש התחילה במרכז הארץ ורק עכשיו היא מזדחלת לגליל."

עוד התייחסות לנושא יש אצל יאיר אסף-שפירא שמביא גם נתונים על שיעור אחזקת הרכב באזורים השונים בארץ ומוסיף:

"בפריפריה, שבה היינו מצפים למצוא שיעור בעלות על רכב גבוה יותר מבמרכז, המצב דומה לממוצע (צפון הארץ), או גרוע בהרבה מהממוצע (בדרום). רמת המינוע הגבוהה ביותר היא דווקא בטבעת שמקיפה את תל-אביב – בעיקר ראשון-לציון, רחובות, פתח-תקווה, וגם (קצת פחות) נתניה וחדרה. אלו הנהנים העיקריים מכביש 6."

עוד התייחסות לכביש שש יש אצל אביב לביא.

3. יובל אדם כותב על פרדוקס החיסכון בזמן.

4. הרכבת הקלה בגוש דן? ביאת המשיח נראית קרובה יותר.

5. מסתבר שתושבי נחלת יצחק ביקשו בשנות ה-50 להיפרד מתל-אביב (שבה הם היו ונשארו במיקום שולי) ולהסתפח לגבעתיים. שר הפנים בזמנו קיבל את בקשתם, אך בג"ץ ביטל את ההחלטה והשאיר אותם בתל-אביב בסופו של דבר.

6. מיכאל יעקובסון יצא לחיפה תחתית וחזר כדי לספר.

7. איזה כיף בסן פרנסיסקו.

8. גם בירושלים כיף: