לא מזמן הייתי בארכיון העירוני של עיריית תל-אביב. הארכיון הוא מקום מופלא, עם עובדים מסורים, ובו חומרים רבים שאינם מצויין באינטרנט וגם בעתיד לא יהיו בו. בין השאר מצויים בו פרוטוקולים של ישיבות מועצת עיר מהשנים שלפני 2005, פרוטוקולים שמגלים הרבה על המציאות הנוכחית שלנו וגם על דברים שנאמרו, הובטחו ונשכחו.
בין שאר החומרים המצויינים שניתנים לקריאה בארכיון נתקלתי במקרה בפרוטוקול מתחילת 1999. השנה הראשונה של חולדאי בתפקידו כראש עירייה, קצת לפני באג אלפיים. מי שהייתה האופוזיציונרית מספר 1 באותן שנים, חברת המועצה גילה הרץ, העלתה שאילתא הנוגעת למדרכות העיר החסומות ע"י רכבים חונים. חולדאי טעם שהוא עובד על זה ורואה לעצמו כמטרה לשחרר את המדרכות מהחנייה הדו-גלגלית. בתחילת כהונתו חולדאי טרם אימץ את הסלוגן "אין לי סמכויות", שבשנים האחרונות נמצא בערך במחצית מהמשפטים שלו, ולכאורה מדבריו לגילה הרץ עולה כי חולדאי באמת חשב על הנושא הזה בזמנו. עברו 11 שנים מאז, ילדים קטנים שהיו בכיתה ב' התגייסו לצבא, סטודנטים הספיקו להקים חברות סטארט-אפ ולעשות אקזיט, ראשי ממשלה התחלפו, מלחמות התחילו והסתיימו ובמדרכות תל-אביב אין שינוי. הרכבים עדיין שוכבים עליהן וחולדאי עדיין ראש העירייה. ממש כאילו מדובר בסטטוס-קוו היסטורי.
בין שאר הפרטים שעולים מהפרוטוקול חולדאי מדווח שהטעות ההיסטורית של איפשור חנייה על מדרכות העיר עברה ב-1991, ושהוא מנסה לתקן את העוול ההיסטורי.
ברשותכם, אני אצטט את תשובתו של חולדאי להרץ וגם אשים פה לינקים לצילומים של הפרוטוקול עצמו לנוחיותכם. כך אומר חולדאי במרץ 1999 (הדגשה שלי) :
"כבודו רוצה להחזיר את המדרכות לתושבי תל-אביב. כבודו אמר את זה, כבודו כתב את זה, והגברת הניכבדה [השגיאה באיות במקור וכך גם שאר השגיאות בהמשך הציטוט], שעומדת מולו, יודעת את זה. אבל, אנחנו חיים בתוך עמנו, ויש לנו בעייה שמיספר כח-האדם לאכיפה, יכולת היציאה למכרז על נושא גרירה, מימוש תוכנית התחבורה הכוללת, שנועדה לתת תחליפים ובהתאם. ואם חברי-המועצה הנכבדים ישתפו איתנו פעולה, במיסגרת בנייתה והגשמתה של תוכנית התחבורה, שעליה אנו שוקדים כרגע, הרי נגיע, בסופו-של-דבר, לכך, שהמדרכות יחזרו לבעליהן החוקיים, קרי, הולכי רגל.
פרשת המדרכות בעיר תל-אביב היא פרשה כאובה, שאינה נוגעת רק לעניין החנייה. היא נוגעת למיספר התמרורים המונחים עליהן, מיספר האובייקטים המונחים עליהם, פחי-הזבל שהונחו עליהן, ועוד 1,001 מיטרדים, שבמיסגרת התקציב הקיים, רק בעבודה יסודית, תיכנון מתאים ותקציב, נצליח להחזיר.
ולכן, בואו, את ואני, ניראה את זה כמטרה משותפת.
תודה."
עברו 11 שנים מאז שחולדאי נכנס לתפקידו. אין תזוזה בנושא הזה (כמו בנושאים אחרים). הרלוונטיות מתחדדת על רקע ההודעה לעיתונות של עיריית תל-אביב בנוגע לעידוד הליכה ברגל לעבודה. ביום רביעי הקרוב יתקיים כנס בנוגע לנושא הגעה לעבודה באופן סביבתי. בין השאר נראה מה ההבטחות של העירייה בסוף 2009 שוות (לא הרבה יותר ממה שהן היו שוות ב-1999). אותי באופן אישי מעניין האם וכיצד העירייה סופרת הגעה של אנשים לעבודה באמצעות הליכה ברגל.
השאילתא של הרץ על מדרכות העיר. חלק 1 (קליק להגדלה)
החלק השני של השאילתא כאן
החלק השלישי והאחרון כאן
המצב של מדרכות תל-אביב מתבטא בתמונה הבאה (כל המכוניות חונות באופן חוקי):
11 שנים של חולדאי והמכוניות עדיין חונות על המדרכה
אגב, אם נעשה ספירה קלה נגלה שבמהלך שלטון חולדאי סך התקציב העירוני שהוצא עומד על יותר מ-30 מיליארד ש"ח. מעניין לכמה כסף חולדאי התכוון שצריך כדי לתקן את המצב הנוכחי. משעשע שאנשים עדיין חושבים שחולדאי הוא סוג של איש ביצוע (אולי דומה יותר לאיש קרטוע).
בבניין המדרכות ננוחם ובא לתל-אביב גואל.
, שהציב את הבעיות שהגלובליזציה של ימינו גורמת (העברת עושר והון בצורה שמעודדת משברים, ריכוז הכח במוקדים הולכים וקטנים ויצירת חוסר יציבות פוליטי עצום ביותר ויותר מדינות). בספרו השני, 
, שטיגליץ עובר דרך שורה ארוכה של נושאים (מרישום פטנטים על תרופות של עמים ילידים ועד דיקטטורות הנפט של אפריקה) ונותן פתרונות מוצעים לסוגיות האלה.
עוד בלוג תל אביבי 