עוד בלוג תל אביבי

כבר ראינו שבבחירות הקודמות רק 15% מבעלי זכות הבחירה בתל-אביב-יפו נתנו את אמונם בחולדאי. הנה עוד נתון שעשוי להפתיע אתכם – 17.3% מהמצביעים ב-2003 לראשות העיר שמו פתק פסול וזה אומר שהייתה הצבעת מחאה גדולה לפני חמש שנים. כבר ב-2003 הרבה מצביעים רצו להחליף את חולדאי, אבל לא היה להם למי להצביע. ברשותכם אחזור על על זה שוב: 17.3% מהמצביעים הגיעו לקלפי, רצו לבחור לעצמם ראש-עירייה ולא היה להם את מי (נגד חולדאי התמודדו בזמנו חמישה מועמדי סרק). גם אם ננקה כ-3% שפסלו בלי להתכוון אנחנו מקבלים 14% של הצבעת מחאה נגד חולדאי. למזלו של חולדאי בבחירות הקודמות הוא אפילו לא היה צריך לצאת מהבית כדי לנצח.

עבדכם הנאמן עשה כמה השוואות בין דפוסי ההצבעה בתל-אביב לערים האחרות בארץ על-מנת לראות האם אחוז ההצבעה הנמוך שהיה בבחירות הקודמות (29% בלבד) בתל-אביב הוא חריג או שמא זו תופעה כלל ישראלית. כדי לערוך את ההשוואה התבססתי על נתוני משרד הפנים ב-15 הערים הגדולות מבחינת כמות בעלי זכות הבחירה במדינת ישראל. העיר הקטנה ביותר במדגם היא הרצליה עם 75,981 בעלי זכות בחירה והגדולה ביותר ירושלים עם 480,353 בעלי זכות בחירה. תל-אביב-יפו היא העיר השנייה בגודלה ברשימה זו עם 371,398 בעלי זכות בחירה ב-2003. תוצאות הבדיקה הפתיעו אותי כהוגן והנה הממצאים העיקריים מלווים בגרפים מסבירי פנים:

1. בתל-אביב נרשם אחוז הפסילה הגבוה ביותר בהצבעה לראשות העיר מבין ערי ישראל. בתל-אביב 17.3% מהמצביעים הצביעו בפתק פסול לראשות העיר. ממוצע 15 ערי ישראל הגדולות עומד על 7.8% פסילה בהצבעה לראשות העיר, מה שאומר שהצבעת המחאה בתל-אביב כנגד ראש-העירייה המכהן הייתה גדולה מאוד בבחירות הקודמות. למעשה יותר אנשים הצביעו בפתק פסול מאשר כאלה שהצביעו למועמד הסרק שהגיע למקום השני (ארנון גלעדי עם 13% מהקולות).

שימו לב בגרף הבא לשיעור פתקים הצהובים הפסולים בהצבעה לראשות העירייה בתל-אביב יחסית לערים האחרות בישראל:

2. בתל-אביב נרשם אחוז ההצבעה הנמוך ביותר מבין ערי ישראל. אחוז ההצבעה בתל-אביב היה 29% בעוד שממוצע 15 הערים הגדולות הוא 42%.

בתל-אביב לא הלכו להצביע ב-2003

שימו לב להשוואה מעניינת בין תל-אביב לחיפה בבחירות הקודמות. בתל-אביב כזכור הצביעו רק 29% ובחיפה (שם הצבעתי אני ב-2003) הצביעו 35% מבעלי זכות הבחירה (שיעור ההצבעה השני הכי נמוך בארץ, ועדיין הרבה מעל תל-אביב). בתל-אביב היה מועמד ריאלי אחד ו-17.3% הצביעו בפתק פסול לראשות העיר. בבחירות בחיפה (שגם בהן הייתה אדישות רבה) היו שני מועמדים ריאליים – יונה יהב ושמואל ארד ז"ל – ושיעור הפתקים הפסולים לראשות העיר היה 5.2% בלבד (מהנמוכים ביותר בין ערי ישראל).

ההשוואה הזו מראה שכשנותנים לאנשים יותר מאופציה ריאלית אחת שיעור ההצבעות הפסולות ירד. למזלנו, בתל-אביב של 2008 יש שתי אופציות ריאליות לראשות העירייה וסביר להניח שיהיו הרבה פחות פתקים פסולים בהצבעה לראשות העיר. אני מניח שלא מעט מאותם 17.3% מצביעים פסולים (שרובם הגדול הם מצביעי מחאה) יעדיפו להצביע הפעם לדב חנין, שהצליח למצב את עצמו כאלטרנטיבה ריאלית לחולדאי. מדובר כאן באנשים שרצו להצביע לראשות העיר, עשו את המאמץ והלכו לקלפי, אבל פשוט לא הייתה להם אופציה ריאלית למישהו שיחליף את ראש העירייה המכהן. הפעם יש להם אופציה.

הערה נוספת: בהתחלה כשראיתי את אחוז הפסילה הגבוה לראשות העיר חשבתי שתושבי תל-אביב הם סטלנים שלא מצליחים להצביע. אז בדקתי את אחוז הפסילה בהצבעה למועצת העירייה (בבחירות מוניציפאליות מצביעים בשני פתקים). שם התברר לי שהתל-אביבים דווקא יודעים איך להצביע. אחוז הפסילה למועצת העירייה עמד על 2.3%, כאשר הממוצע הארצי בפסילות למועצה הוא 2.7%. הממוצע הארצי בפסילות בהצבעה לראשות העיר גבוה בהרבה ועומד על 7.8% כפי שצויין למעלה. נתון זה מראה שתושבי ישראל נוטים למחות נגד ראש עריהם באחוזים מסויימים ולזרוק פתקים צהובים, כאשר בתל-אביב המחאה כנגד ראש העירייה המכהן הייתה הגדולה ביותר מכולן בצורה משמעותית.

מי ששם לב למה שקורה ברשת בעניין הבחירות רואה כי בזמן האחרון מסתמנת עליית מדרגה אקספוננציאלית בכמות התוכן האינטרנטי על הבחירות הן בבלוגים השונים וכן ביו-טיוב. גם אם לא ברור כמה המדיום הזה משפיע על העולם האמיתי (נראה את זה ב-11.11), לפחות בביצה הקטה יש תסיסה רצינית.

בכל מקרה, ממש לפני יום כיפור נרשמה עוד קפיצה קטנה בכמות התוכן. שוקי גלילי ערך בזמנו רשימה של 101 לינקים ביקורתיים שעלו בעיתונות לגבי רון חולדאי. הרשימה הזו זכתה לתהודה גדולה ברשת והיום מופיעה במקום השני בגוגל כאשר מחפשים את רון חולדאי. אנשי המטה של רון חולדאי לא נשארו אדישים, ולמרות שגלילי תומך במועמד דב חנין (שמקבל תמיכה מ-84 בלוגרים בגלוי) העלו 105 לינקים שמתייחסים לפועלה של העירייה בתקופת חולדאי בצורה אוהדת. אותה רשימת לינקים (שמופיעה בעמוד שחסום לתגובות גולשים) נושאת את הכותרת המפוצצת "הביצועים של רון חולדאי". שוקי גלילי מתייחס לכל העניין הזה בצורה משעשעת ואף חושף שלמעשה היו ברשימתו לא פחות מ-112 לינקים.

ובכן, אם תקראו בעיון תראו שהרבה מהלינקים החיוביים של חולדאי מופיעים בזמן עתיד וכוללים הבטחות על הקרח. כמו כן, יש שם כפילויות רבות של אותו נושא בדיוק, ויואב עינהר כבר עשה את עבודת הסינון כדי לקבץ את הכפילויות ברשימה הזאת. כמובן שברשימת "הביצועים של רון חולדאי"  יש גם התייחסות לפעיליות אמיתיות שאשכרה קרו כמו שיקום נמל יפו ופתיחת מרכז הלהט"ב. בסך-הכל הרשימה נעה בין דברים טובים שחולדאי עשה להבטחות ומרובה כפילויות. יש שיאמרו שגם ברשימה הביקורתית של שוקי יש כפילויות, אך עד כה, לצערי, אף אחד מתומכיו הרבים של רון חולדאי לא טרח לכתוב פוסט בנושא כמו שעשה יואב עינהר.

עבדכם הנאמן שמח לגלות 12 לינקים ברשימת ה-105 של חולדאי בקטגוריית התחבורה, ואני מתכוון לנתח אותם כאן לפניכם ולראות עד כמה חולדאי באמת ביצע בתחום התחבורה (חוץ מלצעוק שאין לו סמכויות מתחת לכל עץ רענן).

בואו נתחיל במה שחולדאי ממש, אבל ממש לא ביצע. על-פי הקמפיינרים של חולדאי, בעתיד הקרוב יפוזרו בתל-אביב אלפי אופניים להשכרה ואנו נזכה לרכב על אופניים בין תחנות עגינה שיפוזרו בעיר, ממש כמו שביצעו בפריז (ללא חשש מגניבת האופניים והסרבול שבאחסנתם בבית). ההבטחה הזו זכתה ללא לפחות מ-3 לינקים שונים לכאורה, שמהווים רבע מביצועיו המצויינים של רון חולדאי בתחום התחבורה. מדובר כאן בהבטחה שהופרה ולא תזכה לראות את אור היום ומטהו של חולדאי טוען שזה חלק מיכולת הביצוע שלו. מכרז השכרת האופניים בוטל לא מזמן לאחר שעיריית תל-אביב-יפו החליטה שזה יקר מדי בשבילה (עדיף לזרוק את הכסף במחלף החדש בלה-גרדיה). כמה קל להבטיח, כמה קשה לבצע. אני ממליץ לאנשי הקמפיין של חולדאי לבדוק עם הבוס שלהם מה באמת בוצע בעיר הזאת לפני שמפרסמים הבטחות עבר שלא קוימו אצלו בבלוג.

נשארו לנו עדיין 9 לינקים תחבורתיים שמעידים על איזושהי רמת ביצוע אצל חולדאי. ובכן, מתוך תשעת הלינקים הנוספים שניים מתייחסים לאותה כתבה עצמה שמופיעה תחילה באתר הארץ, ואחר-כך באתר של וואלה!, ואז מופיעה אותה כתבה עצמה של וואלה! שוב תחת הכותרת "חולדאי: האוצר והתחבורה מפרים הסכם הרכבת הקלה" (להארץ וואלה! יש הסכם כזה של שיתוף תוכן). כתבה בודדת זוכה כאן ללא פחות משלושה לינקים שונים (ששניים מהם מלנקקים בדיוק לאותו עמוד ברשת). מעבר לכך שמדובר באותה כתבה עצמה בדיוק (ולא בכתבות דומות בעיתונים שונים) הכתבה מתייחסת להבטחה של חולדאי לרכבת תחתית בתל-אביב ב-2013. ועל זה נאמר "נער הייתי וגם זקנתי, וטרם ראיתי רכבת תחתית בתל-אביב". בכל מקרה, גם התאריך של 2013, כבר לא ריאלי. להבטיח לנו דברים לעוד 5 שנים זה לא בדיוק משהו שראוי לטייטל ביצוע.

נשארנו עכשיו רק עם ששה לינקים בתחום התחבורה שאולי מייצגים אשכרה ביצועים (רבק, חולדאי כבר 10 שנים ראש העירייה, בטוח עשה משהו בתחום). הלינק הראשון מתייחס למכתב שכתב חולדאי למשרדי האוצר והתחבורה ובו הוא מתרעם שהם מפרים את ההסכם שלהם עם העירייה בנוגע לרכבת הקלה. בלי להיכנס לפרטים הסבוכים, כתיבת מכתב היא פעולה מורכבת שנדרשים לה יכולות ביצוע גבוהות, ואין ספק שתורמת רבות למצב התחבורתי בעיר. אם כל תושבי העיר יהיו עסוקים בכתיבת מכתבים במקום ברצון להגיע ממקום אחד לשני בעיות התחבורה יצומצמו משמעותית. הלינק השני מתייחס לכך שרון חולדאי מתנגד לחוק הקסדות של גלעד ארדן. קשה לי לראות כיצד התנגדות לחוק אווילי יכולה להיחשב כפעולה ביצועית, אבל אני בטוח שלקמפיינרים של חולדאי זה לא מפריע.

נשארנו רק עם ארבעה לינקים אחרונים בתחום התחבורה. חייב להיות משהו טוב שחולדאי ביצע בתחום. עוד לינק מעניין בתחום מתייחס לפיילוט "יום ללא מכוניות" שנערך בתל-אביב לפני 8 שנים. הידד, נמצאה פעולה תחבורתית חיובית שאשכרה ראוייה לשבחים ובוצעה על-ידי רון חולדאי. חבל שמשום מה הפרוייקט הזה לא המשיך. למזלנו, היהודים המציאו את יום כיפור. ועכשיו אנחנו עם שלושה לינקים אחרונים שאולי יעידו בכל זאת על דבר או שניים שבוצעו באמת ולא כפיילוט.

לינק חיובי אמיתי אחד מתייחס לכך שאין יותר מדרכות בצבע אפור במרכז תל-אביב וכולן צבועות בצבע כלשהו (חוץ ממדרכה אחת ברחוב תש"ח, אבל אל תגלו). חבל שמחירי החנייה עדיין זולים מאוד (רון חולדאי גובה רק 4.70 ש"ח לשעת חנייה מכל מבקר בעיר, בעוד שהוא יכול לגבות 5.20 ש"ח על-פי החוק. תושבי מרכז העיר מקבלים חנייה חינם, או שמשלמים 60 אג' בלבד לשעת חנייה אם במקרה הם עברו לצד השני של אבן-גבירול). עוד שני לינקים מתייחסים לעידוד תחבורת האופניים (תוכנית שהחלה ב-1996 בתקופת מילוא) שגם על זה מגיע לחולדאי כיפאק אחד. יש שיאמרו שהביצוע של שבילי האופניים לוקה בחסר, אבל אני מקווה שמטעויות העבר לומדים.

סיכום: מתוך 12 לינקים בנושא תחבורה, שלושה מתייחסים להבטחה שהופרה בנושא מכרז האופניים, שלושה מתייחסים לאותה כתבה בדיוק שנותנת הבטחה לרכבת תחתית בשנת 2013, שני לינקים מתייחסים לדעותיו של חולדאי על השלטון המרכזי, לינק אחד מתייחס לפיילוט שבוצע לפני 8 שנים ושלושה לינקים בלבד מתייחסים לביצועים אמיתיים.

מהרשימה שפורסמה בבלוג של חולדאי אני מתרשם שמדובר בראש-עירייה כושל במיוחד בתחום הביצוע התחבורתי, שיודע להבטיח הרים וגבעות ולבצע כזית.

אני עדיין ממתין לתגובה של סגן ראש-העירייה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה, דורון ספיר, בנוגע למה שנראה כאי-דיוקים בדבריו בנושא אישור מגדל נוה-צדק. כזכור, ספיר טוען שהאישור האחרון למגדל נוה-צדק ניתן עוד לפני שחולדאי הגיע לראשות העיר.

מעבר למה שכבר נכתב פה בבלוג, חברת מועצת העיר, מיטל להבי הוסיפה בתגובה כאן בבלוג שגם בקדנציה הנוכחית עוד בוצעו שינויים בתוכנית של המגדל הזה וכן שבניגוד למה שדורון ספיר טען בראיון להעיר אושרו מספר מגדלים לאורך קו הים גם בקדנציה הנוכחית ושטעויות כמו מגדל נוה-צדק חזרו על עצמן בדמות מגדלי ניבה וליבר (שעדיין לא נבנו).

כמו כן, הנה תמונה של אישור הועדה המחוזית בחתימת ידו של רון חולדאי על אישור מגדל נוה-צדק (הידוע גם בשמו מגדל נחושתן) מ-7.9.2000.

ראיתי אתמול בערב סופסוף את "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל בסינמטק. הסרט מומלץ מאוד, וברור לי מדוע ערוצי הטלויזיה לא מסכימים לשדר אותו. לאף אחד מהאליטה הכלכלית והפוליטית במדינת ישראל לא יהיה טוב אם כמות גדולה של אזרחים תיחשף לסרט הזה שמציג בצורה מפורטת מדי איך נבחרי הציבור והאלפיוניסטים מחרבנים עלינו בגדול. הסיפור המצמרר ביותר בסרט הוא על הזיהום שגורמים המפעלים הכימיים במפרץ חיפה שבבעלותם של האחים עופר, שגורם לשיעורים גבוהים של סרטן (במקום להוציא הרבה מאוד כסף והקטין את הזיהום), ומנגד המדינה שלא עושה להם כלום. בתור בונוס "האגודה למלחמה בסרטן" עוד נותנת לסמי עופר תעודת הוקרה על תרומה של כמה גרושים לתרופות לחולי סרטן (בזמן שהמפעלים שלו ממשיכים לזהם באין מפריע).

הסרט הזכיר לי את אחד הפיאסקואים הגדולים בקדנציה האחרונה של רון חולדאי והוא פרשת הסבת שמו של מוזיאון תל-אביב לאמנות למוזיאון ע"ש סמי ואביבה עופר. רון חולדאי כפי שאומרים עליו רבים הוא "ביצועיסט" ואיש רב-פעלים. לעתים הוא אץ לקראת מטרה שהוא שם לעצמו ללא מחשבה שנייה. כך קרה בפרשת הרס (במסווה של שיפוץ) היכל התרבות שנמנע ברגע האחרון בעקבות לחץ ציבורי מסיבי שאף כלל את האו"ם. מנגד, טעויות כמו מגדל נוה-צדק לא נמנעו ויישארו איתנו כמורשת האדריכלית של תקופת חולדאי.

בחזרה למוזיאון. בשלהי שנת 2005, רון חולדאי קיבל הצעה כספית מידידו סמי עופר לתרומת 20 מיליון דולר לבנייה של חלק מאגף חדש למוזיאון תל-אביב לאמנות בשדרות שאול המלך. סמי עופר הוא איש צנוע ובתמורה לתרומה דרש רק את הסבת שמו של מוזיאון תל-אביב למוזיאון ע"ש סמי ואביבה עופר וכן אזהרת רישום בטאבו שהייתה נותנת לו זכויות נדל"ניות בנכס ששייך גם לי ולעוד 380,000 תל-אביבים ויפואים.

רון חולדאי לא ראה שום בעייה עם ההצעה של סמי עופר ואץ לקבל אותה וכפה את רצונו על מועצת העיר בישיבה שנערכה ב-11.12.05. בישיבה עצמה התקבל ההסכם עם סמי עופר למרות שהוצג רק תקציר ההסכם ולא ההסכם כולו ברוב של 16 תומכים, ארבעה מתנגדים (לוינטל, וירשובסקי, מסלאוי, הרץ) ונמנעת אחת (להבי).

במהלך הקמפיין של חולדאי להחלפת שמו של המוזיאון צצו התנגדויות ציבוריות רחבות כולל עצומות ובמיוחד בלטה קבוצה קטנה ומחתרתית שקוראת לעצמה "החזית לשחרור המרחב הציבורי" שתלתה שלטים באזור המוזיאון ובהם ציינה פחי אשפה ועצים חשובים שנקראו על שם סמי ואביבה עופר. בסופו של דבר הלחץ הציבורי גרם לכך שסמי עופר נסוג מקניית המוזיאון (לרון חולדאי זה לא הזיז). הפרשה הזאת היא אחת מהתהומות של הקדנציה האחרונה של חולדאי, אבל יש בה נקודת אור בדמות הלחץ הציבורי ששמר לנו על המוזיאון (שדרך אגב, היום נבנה בו אגף חדש ע"י מספר תורמים ללא דרישה להחלפת שם המוזיאון או רישום אזהרה בטאבו).

במהלך חיפוש בגוגל בנושא מכירת המוזיאון נתקלתי שוב בפרסום שלא מזמן סמי עופר תרם למוזיאון בלונדון כמה עשרות מיליוני דולרים בלי דרישה להחליף את שמו של המוזיאון כולו. כמו כן, נתקלתי בדעתו של חבר מועצת העיר רון לוינטל על הפרשה הזו. לוינטל היה מראשי המתנגדים למכירת המוזיאון לסמי עופר והתנהלותו בפרשה זו תעמוד לזכותו לנצח. לעומת לוינטל שהתנגד למכירת המוזיאון בהצבעה במועצת העיר, נתקלתי גם במאמר דעה בגלובס, של אחד התומכים במכירת המוזיאון לסמי עופר, פאר ויסנר, שהוא ראש סיעת "הירוקים", וסגן ראש העיר בשכר. אותו פאר ויסנר מבקר את התנהלותו של סמי עופר במאמר הדעה ואף כותב מפורשות:

"אנחנו נסתדר גם בלי התרומה שלך סמי עופר. הנה, ראה, מוזיאון תל-אביב ממשיך בפעילותו בלי ששמך מתנוסס עליו ואף מורחב בימים אלה בלי ששמך מוטבע עליו. כי בכסף לא קונים אותנו."

פאר ויסנר שוב מוכיח שהוא ליצן אופרטוניסטי שמוכר שקרים. בהצבעה על מכירת המוזיאון לסמי עופר תמך פאר ויסנר במכירת המוזיאון והדברים כתובים מפורשות בפרוטוקול הזה בעמוד 91.

ההצבעה במועצת העיר על מכירת מוזיאון תל-אביב לסמי עופר היא נקודת השפל הגדולה ביותר של מועצת העיר האחרונה. לטובת העם, האומה והמצביעים להלן שמות התומכים והמתנגדים למכירת מוזיאון תל-אביב לסמי עופר לפי השתייכותם לסיעות הרצות למועצה הבאה:

תומכים במכירת מוזיאון תל-אביב לסמי עופר:

1. רון חולדאי (תל אביב 1)

2. דורון ספיר (תל אביב 1)

3. שולה אגמי (תל אביב 1)

4. שמואל מזרחי (תל אביב 1)

5. יעל דיין (תל אביב 1)

6. אריה שומר (גימלאים)

7. משה טיומקין (גימלאים)

8. שלי חשן (גימלאים)

9. מאיר מוזס (גימלאים)

10. פאר ויסנר (הירוקים)

11. ארנון גלעדי (ליכוד)

12. שייקה דרורי (לא רץ שוב למועצה)

13. איתי פנקס (לא רץ שוב למועצה)

14. יפה כחלון (? – לא באמת יודע אם רצה שוב ובאיזו סיעה)

15. נתן אלנתן (לא רץ שוב למועצה)

16. שמואל גפן (?)

נמנעים בהצבעה על מכירת מוזיאון תל-אביב לסמי עופר:

1. מיטל להבי (מרצ)

מתנגדים למכירת מוזיאון תל-אביב לסמי עופר:

1. רון לוינטל (התל-אביבים)

2. מרדכי וירשובסקי (אורן)

3. גילה הרץ (זכות הציבור)

4. שלמה מסלאוי (ליכוד)

לקריאה נוספת  על פרשת מכירת מוזיאון תל-אביב:

פעילות החזית לשחרור המרחב הציבורי

פרוטוקול ישיבת מועצת העיר מתאריך 12.11.05 – הנושא נדון מעמוד 53 ואילך

תוספת:

ידידי, עופר פיין, הפנה את תשומת ליבי לכך שבעקבות הביקורת הציבורית בזמנו, נערך דיון בזק ב-08.01.06 על ההסכם כולו ובו מיטל להבי ממרצ התנגדה וכמו כן התנגדו להסכם מרדכי וירשובסקי (עדכון: רץ ברשימתו של אורן שחור) ואורנה בנאי שאינה רצה שוב למועצה (בלינק הזה, בעמוד 79).