עוד בלוג תל אביבי

1. צביקה בשור מבאר את המספרים של תל-אביב בעשור של חולדאי.

2. למי שרוצה לקרוא עוד על נתוני תל-אביב, הנה מאמר של פרופ' ברוך קיפניס שחושף שתל-אביב הייתה עיר מובילה פיננסית ועסקית כבר מאמצע שנות ה-80 ושהוגדרה ב-1993 כבר כעיר גלובלית.

3. דרור פויר על הדרך מהשינוי הלוקאלי לתיקון עולם.

4. האם יהיה סיבוב שני? אני מקווה שכן כדי להמשיך לקבל עוד קומיקס מעופר פיין.

5. פטנט נגד גנבי אופניים (תודה לגיא בלטר על התגובה לפוסט הזה).

6. תגובות כמו זו של שבי מחממות את הלב.

7. אמיתי סנדי חושף שדב חנין הוא לא המשיח, והוא בכל זאת מתכוון להצביע לו.

8. אייל דץ כותב על קמפיין האינטרנט בבחירות המקומיות בתל-אביב. מה שבמיוחד אהבתי בכתבה זו התגובה של אדם, מנהל הקמפיין האינטרנטי של רון חולדאי, ששאובה מעולם הדימויים הצבאי של הבוס שלו:

""אם להשתמש בדימוי קצת בוטה, רק לשם הדימוי", אומר שוב, "אנחנו (אנשי חולדאי א.ד.) צה"ל הגדול, החזק, שומר החוק והמחויב לדין וחשבון. הם (אנשי עיר לכולנו א.ד) חיזבאללה, קטן, גרילאי, לא דופק חשבון לכלום. וגם מגרש המשחקים כאן הוא מגרשו הביתי של הצד השני: כלומר – צה"ל נלקח כאן למלחמה בסימטאות בינת ג'בייל", הוא משלים את האלגוריה המעניינת."

אני חושב שאדם שוב שוגה באלגוריה שהוא עושה. האתרים הרשמיים של שני המועמדים ותנועותיהם, בעיניי, הם די משעממים. אם כבר אז דווקא האתר הרשמי של רון חולדאי ותל אביב 1 הוא קצת יותר מלא ברק מהאתר הרשמי של דב חנין ועיר לכולנו. בניגוד לדימוי הצבאי של אדם שוב ששם את חולדאי בצד הגדול וחנין בצד הקטן, אני חושב שהשיח על המועמדים באינטרנט הוא שיח בין צד אחד שמבוסס על הרבה אנשים ומעט כסף לצד השני שמבוסס על הרבה כסף (2 מיליון ש"ח נאמר לי שהוקצבו לחולדאי לקמפיין על שלל גזרותיו) ומעט אנשים. מטבע הדברים באינטרנט סכומי הכסף של חולדאי לא אפקטיביים באותה מידה כמו אלו שנשפכים על שלטי חוצות חד-כיווניים. באינטרנט דב חנין הוא הצד הגדול והעממי וחולדאי הוא הצד הקטן שמנסה לדבר מהמרפסת, אבל באינטרנט אין מרפסות לדבר מהן אל עצרות עם המוניות.

דב חנין נפגש עם אנשים ומנהל איתם דיאלוג. אין זה מפתיע שעוד באוגוסט חנין עצמו הטריח את עצמו למפגש בלוגרים (שעבדכם הנאמן נכח בו) בנוגע לבחירות בתל-אביב. האם חולדאי היה מוכן להגיע למפגש כזה? הרי גם חולדאי היה יכול לנסות להיפגש עם בלוגרים כאלה ואחרים במהלך הקמפיין, להתראיין לעבודה שחורה, או בקיצור לדבר עם אנשים, ולנסות ליצור תנועה מסויימת של בלוגרים בכיוונו, ללא צורך להסתמך על אתר אינטרנט רשמי שמטבע הדברים מוגבל מאוד (כמו האתר של עיר לכולנו אגב).

טירוף הבחירות יוצא מהבלוג ומגיע לבלוק (מזל שאין לי תוכניות להתפרנס מקופירייטינג).

ביום ראשון הקרוב, בתשיעי בנובמבר, משעה שבע בערב ועד סוף הלילה, מסיבת מהפך בבלוק, ברחוב דוד חכמי 35, תל-אביב. הולך להיות סט מטורף של דיג'יים מכל הצבעים והצורות והכל בחינם לקראת הבחירות הגורליות יומיים לאחר מכן ביום שלישי (בדיוק מספיק זמן להתאושש מהמסיבה וללכת להצביע).

הארוע כולו מאורגן על-ידי אנשי הבלוג סיטידב ואושיות לילה תל-אביביות כאלה ואחרות.

אתר הארוע בפייסבוק

לזבולון דאב סיסטם (שגם יהיו במסיבה) יש משהו להגיד לכם:

הליינאפ המלא למסיבה

פוסט אורח מאת רוחיק גלעד-וולנר, מועמדת מס' 2 ברשימת "עיר לכולנו".

הערת פתיחה של לרמן: הסיפור המובא לפניכם מגולל פרשה משנת 2004 של שימוש בחניון ציבורי ברח' הרב קוק בתל-אביב ומעורבים בו גורמים פליליים, עיריית תל-אביב-יפו, אחוזות החוף ותושבי האזור ובראשם רוחיק גלעד-וולנר. הסיפור עצמו קיבל כיסוי בעיתון העיר לפני 4 שנים (עמוד 1, עמוד 2, עמוד 3, עמוד 4). ועכשיו, הסיפור המלא כפי שהועבר לי ע"י רוחיק (הדגשות שלי):

זאת הפעם הראשונה שאני חושפת בפומבי את המאבק שניהלתי לבד בעילום שם. בהמשך תבינו למה. הקריאה יכולה להיות קצת עמוסת פרטים (כרוניקה לא ?), אבל בסוף יש הפי אנד.

לשטח החום (הכוונה לשטח ציבורי ברח' הרב קוק פינת רח' הארי) בו עמד לקום החניון התוודעתי עוד בשנת 89', עת הצטרפתי לוועד כרם התימנים. מנהל הנדסה הכין אז את תכנית בניין עיר לכרם ורצה בשטח זה להקים חניון עילי פתוח של 5 קומות. בעקבות פעילותי ב"עמותת לב תל-אביב" כבר רכשתי הבנה בתהליכי תכנון ודרכים על מנת להציע תכניות חלופיות  שנהגות בדרך של שיתוף התושבים. לשמחתנו בעת הצגתנו בפני הועדה המחוזית את עמדתנו, יו"ר הועדה בו במקום דרש בתוקף מהמתכננים להסיר את התכנית.

אין אני מתנגדת לחניונים באופן גורף. חניונים מידתיים בשטחי מגורים אשר משרתים את סביבתם הקרובה נותנים פתרונות לתושבים, ולאורחים ואינם באים על חשבון שטח ציבורי שיכול היה להיות ירוק הינם נחוצים, כמו גם חניונים במע"ר וחניוני חנה וסע.

בשנת 2000 התברר לנו כי בשטח החום הציבורי היחידי באזור הנטול כל שטחים ירוקים (ראה פארק קריית ספר) עומדת העירייה להקים בכל זאת חניון. כשפנינו לקבלת מידע (אז כבר הייתי חברה פעילה בפורום הירוק של החברה להגנת הטבע) הובהר לנו כי החניון הוא חניון זמני (למרות השקעה מאוד גדולה בפיתוחו) וכאן אפשר לראות את תוכנית החניון. ביקשנו להיות שותפים לתכנון החניון ולהפתעתי נעננו ברצון ושיתוף הפעולה היה רציני ואמיתי. במספר פגישות בהן הצענו תכנון חלופי – ירוק יותר לחניון, התקבלו מרבית בקשותינו – כמו כן בקשתנו כי יהיה פתוח חינם לתושבים. ואכן חניון הרב קוק היה ירוק – לא חשוף מדי לרחוב והשתלב יפה מאוד בתוך המרקם השכונתי.

אולם השמחה לא ארכה זמן רב. לאחר כשנה וחצי השתלטו על החניון גורמים פליליים סגרו אותו בשרשרת והחלו לגבות כסף מהתושבים. פניתי מספר פעמים ליעקב מאיר מי שהיה אז מנכ"ל אחוזת חוף על מנת שיפנה את הפולשים, אולם לא קבלתי תגובה.

בוקר אחד קמנו כל תושבי הסביבה וגילינו כי במקום עומדת בודקה של אחוזת חוף מופעלת על ידי קסם חניונים ועובד החניון גובה כסף עבור החנייה. כאשר פניתי ליעקב מאיר (מי שהיה מנהל מטה הבחירות של חולדאי וחבר קרוב מחיל האויר)  על מנת לשאול אותו מדוע במקום להוציא את הפולשים הוסב החניון לחניון בתשלום ענה לי "המשטרה לא פועלת כראוי ואין לנו אפשרות להתמודד בהשארת החניון פתוח לציבור לכן אם כבר נכנס כסף עדיף שיכנס לקופת העירייה" כמובן שכנגד טיעון זה לא יכולנו להתווכח, ושילמנו בהבנה עבור האפשרות לחנות, מתוך ידיעה כי בכך אנו תורמים לקופת העירייה ולהגדלת תקציבה.

היינו כנראה תמימים…… השקט לא חזר לשרור בחניון.

לאחר כשנה בה הופעל החניון על ידי קסם חניונים, החלו דברים משונים להתרחש בו. בשעת הלילה בה היה אמור החניון להיות פתוח לציבור בחינם, הוא נסגר על ידי שרשרת פירטית, היו ימים שבהם בכלל לא היה פתוח ולא היה בו עובד, ובמקום הוקמה סככה לשטיפת מכוניות.

כאשר פניתי לאחוזות החוף (יעקב מאיר כבר נחשד אז בפרשת השוחד, היה במעצר בית  ואת מקומו מילא יעקב דץ) על מנת לברר את פשר ההתנהלות נעניתי ב"אנחנו מטפלים בזה בדרך המלך" השבתי להם שאני מכירה רק דרך אחת והיא דרך החוק. כשעמדתי  על כך כי ברצוני לדעת יותר פרטים, נמסר לי כי הגורמים הפליליים השתלטו שוב והפעם מאיימים גם על בעל החניון.

ביקשתי את הטלפון של בעל הזיכיון (מסתבר שהוא החתן של ראובן  גרוס). הוא טען בפני כי הגורמים הפליליים חזרו ואפילו מאיימים עליו וכי הוא אפילו לא מרוויח מהחניון.

לשאלתי אם הוא היה רוצה להחזיר את הזיכיון, השיב בחיוב וזה מה שעשיתי. פניתי לאחוזת חוף בבקשה להחזיר את החניון בחזרה בחינם לתושבים תוך הדגשת העובדה על אוזלת ידה של העירייה בטיפולה בעבריינים החומסים את הרכוש הציבורי (וכן יש את המכתב שנשלח לאחוזות החוף – עמוד 1, עמוד 2).

נעניתי תוך זמן קצר כי הנושא יובא לוועדה האחראית וכי סיכומיה יובאו לידיעתי בהקדם. כמו כן, בקשתי כי בכל תכתובת שתהיה לא יהיה מוזכר שמי משום החשש הן מעברייני הפשע והן מעברייני הצווארון הלבן. חיכיתי בכיליון עיניים לתשובת הועדה שבוששה לבוא, אולם לשמחתי בוקר אחד הופתעו תושבי הסביבה לגלות כי הבודקה הוסרה, כמו כן הדוקרנים והמחסומים והחניון הפך להיות פתוח שוב בחינם. אולם השמחה הייתה כנראה מוקדמת מדי. לא עברו שלוש שעות והשרשרת הידועה חזרה לחסום את החניון, הוספה לה גם שמשיה צבעונית, והמשתלטים ב"חוצפתם" אף סירבו לתת הנחת תושב.

הקלות הזאת בה עבריינות נושאת ראשה ללא פחד, ללא תגובה משטרתית או עירונית, לא נתנה לי מנוח והדירה שינה מעיניי. ביחד עם בעלי עשינו הערכת סיכונים. הערכנו כי לא ניפגע  גופנית, ואת נזקי הרכוש הצפויים היינו מוכנים לסבול (פגיעה במכונית וכו' ). מיד החלטתי לפעול. שיתפתי בתכנית שכנה שנתנה לי גיבוי ועזרה לי במהלכים האסטרטגים אך לא רצתה להחשף.

הבנתי שני דברים. האחד הוא כי העמימות הקשורה לסטטוס החניון היא זו בין היתר המאפשרת את ההשתלטות. השני הוא כי אם לא אפעל במהירות, כעבור שלושים יום תהיה למשתלטים חזקה על השטח והפינוי יהיה רק באמצעות בית משפט.

הוצאתי פלייר ובמשך יומיים דפקתי על דלתות כל תושבי הרחוב והסביבה על מנת לידע אותם כי החניון נפתח בחזרה לציבור וכי הם יכולים לחנות בחינם. כמו כן פתחתי תיבת דואר שתהיה אמצעי הקשר החסוי שלי עם התושבים. אולם המשתלטים החלו לאיים על התושבים שעמדו בתוקף לא לשלם ואף נקטו באלימות כלפיהם (תמונות קשות: העורף של שבי) חייבתי את אחוזות החוף להוציא מסמך המאשר את היותו של החניון בחינם והפצתי אותו פעם נוספת.

תבעתי מאלי לוי (האחראי על הנכסים בעירייה) בטלפונים מנדנדים חוזרים ונשנים כי ילך למשטרה על מנת להגיש תלונה על הסגת גבול (ללא הגשת תלונה אין המשטרה נענית לקריאות תושבים לאפשר להם כניסה).

לשמחתי בעקבות המנשר הנוסף החלה התקוממות אזרחית. עשרות תושבים התקשרו מדי יום למשטרה, תיעדו ושלחו לי תמונות והתנגדו לשלם. גם אני ובעלי נכנסו והראינו להם כי קבלנו בדואר פלייר הקורא לנו לחנות חינם. כמובן שספגנו איומים כי יפנצ'רו לנו את המכונית ועוד. כעבור 4 ימים, הגיע כוח משטרתי גדול של היס"מ ועצר את המשתלטים.

לדרישתי הוצב שלט חדש  (הקודם הוסר על ידי העבריינים) על היותו של החניון פתוח חינם לציבור ובמשך שבועיים הציבה העירייה מאבטחים 24 שעות על מנת לשמור עליו.

את המאבק ליווה כתב "העיר" דב גרינבלט, כי היה חשוב לי להעביר מסר לציבור לא לפחד ולפעול  וכי יצירת שיתוף פעולה יחד עם גורמים יעילים עירוניים (וזה המקום לשבח את מ"מ מנהל אחוזות חוף דאז יעקב דץ) והמשטרה אכן יכולים לעזור לשמור על הרכוש הציבורי. לאחר החשיפה בעיתון עוד תושבים פעלו כנגד השתלטויות בנווה צדק ודרום העיר. (הכתבה בעיתון העיר – עמוד 1, עמוד 2, עמוד 3, עמוד 4).

יגעת ומצאת תאמין כבר אמרתי , ובנוסף העיקר לא לפחד כלל.

רוחיק גלעד-וולנר היא חברת הפורום הירוק של החברה להגנת הטבע ומועמדת מס' 2 למועצת העיר מטעם "עיר לכולנו"

רוחיק גלעד-וולנר. ניצחון אזרחי

מקבץ מוניציפאלי מיוחד:

1. בעירייה של חולדאי חוקים הם המלצה בלבד, והיועץ המשפטי לממשלה לא מעניין אף אחד. מיטל להבי הודיעה שהיא תפנה למזוז בנושא התנהלות ועד עובדי העירייה בבחירות (מעניין באמת אם בקרב עובדי העירייה יש רוב לחולדאי. מכמה עובדים שאני מכיר, זה לא נראה ככה).

2. עמי ברנד מסביר את אפקט הדוב (חנין) והנה שני ציטוטים שאהבתי:

"איך זה קרה? חנין הפך לדובר אותנטי של ציבור תל אביבי גדול, הטרוגני מכל הבחינות. מדובר בבוחרים אדישים לשעבר, כאלה שחולדאי סמך עד היום שהם יישארו בבית ולא יפריעו. אלא שהם כבר לא מסוגלים לשבת בבית. בייאושו, המחנה השמרני יוצא למלחמה להגנת הקיים: ח"כ שלי יחימוביץ', מצביעת חד"ש לשעבר, מסבירה לציבור שחנין מטיף לסרבנות ולא עומד דום בהמנון ולכן אסור שייבחר; פקחי עירייה נשלחים פתאום למטה חנין עם מצלמות, בנימוק של "עבודה שגרתית לצורכי חישוב ארנונה"; חנוך מרמרי מסביר לצעירים הנלהבים שצריך להצביע "בעד" ולא "נגד", כלומר לחולדאי המוכר על פני הטריטוריה הלא-מוכרת של חנין; ואבירמה גולן נתפסת לאיזה עניין טפל ומסיקה שבמדובר בתנועה המבטאת "נהמת לב", והיא מזהירה: "נהמות לב ידועות כמערערות הליכים דמוקרטיים", לא פחות."

"הבחירה בחנין אינה טרנד. זה לא שהוא משיח גואל, את התאמתו לתפקיד אפשר יהיה לבדוק רק בעתיד, ואף אחד לא תמים לחשוב שהכל יהיה חלק. אבל מדובר במועמדות שלא מביאה איתה סחבקים עם אימפריית חניונים, שאין לה פטרונים שגרים במגדלי אקירוב. חנין הוא פטריוט, ואם לדייק, חנין הוא לוקאל-פטריוט. האם זה לא מה שהעיר צריכה בראשה?"

3. לידיעת אגף התנועה של עיריית תל-אביב-יפו. אם רוצים אז יכולים.

4. מבחינת חולדאי אין בעייה למנות ממלא מקום שמואשם בפלילים. מצחיק (האמת, לא מצחיק) שמצד אחד נתן וולוך שמואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מודיע שהוא משעה את עצמו, אבל במציאות אין שינוי.

5. התגלה עמוד הבית של אורן שחור (שאפילו פתח בלוג).

6. ממתי עושים תוכניות שיפוץ בשיטת הסלמי? בקיצור, תכינו עוד 10 מיליון שקל שלא תוקצבו מראש בשיפוץ הבימה.

7. מיטל להבי גילחה למגדל מאייר את הראש.

8. דו"ח משמר המועצה של החברה להגנת הטבע בתל-אביב-יפו והסביבה עלה לאוויר. שני ציטוטים ברשותכם:

"הממצא המשמעותי ביותר בדו"ח הוא העובדה שכל ההצעות שעלו לסדר יומה של מועצת העיר בנושאים סביבתיים, לעולם לא חזרו לדיון בה. באופן רשמי סמכויות המועצה רחבות מאוד ובאפשרותה לחוקק חוקי-עזר ולקבל החלטות ביצועיות, אך למעשה היא אינה עושה זאת בהתייחס להצעות הסביבתיות שעל סדר היום."

לדברי ענת ברקאי נבו, מנהלת קהילת ת"א-יפו והסביבה של החברה להגנת הטבע, "העובדה כי  אף הצעה סביבתית שעלתה על שולחנה של מועצת העיר לא חזרה לדיון בכל מהלך הקדנציה מהווה אות קלון למועצה, שלמרות ניסיונות של חלק מחבריה, אינה מצליחה לקדם צעדים קונקרטיים לשיפור איכות החיים והסביבה בעיר. אנו תקווה כי המועצה הבאה תהיה סביבתית הרבה יותר, ואפקטיבית הרבה יותר בכל הנוגע לענייני סביבה".

גילוי נאות: עבדכם הנאמן שותף בכתיבת דו"ח משמר המועצה של החברה להגנת הטבע.

9. בלי קשר לכלום (חוץ מלדוקטורט שלי) התחלתי השבוע בלימודי צרפתית:

למי שהוידאו הזה מזכיר נשכחות, הוא כבר היה כאן בבלוג.

זה החזון של דיסני מ-1958 לעולם העתיד. לצערנו, הוא דומה מדיי לעולם שבו אנו חיים (חוצמזה שאצלנו המכוניות מזהמות, אין חנייה, וכשיש תאונה לא מגיעה רחפת לנקות את השטח במהירות). בכל הקליפ הזה יש רק פעם אחת שהאבא נאלץ בעל כורחו ללכת ברגל איזה 2 מטר שלמים מהמכונית לכסא במשרד. שימו לב לטכנולוגיית החציבה ב-2:18, שמיועדת לחפירת רכבת התחתית.

פוסט אורח מאת נועה אושרוב. פורסם במקור (בגירסה מעט שונה) ב"ידיעות תל אביב" ב-12.9 (הדגשים של לרמן)

את אסף נאות, חבר של אח שלי, שבמהלך השנים הפך גם למכר ותיק שלי, אני פוגשת מידי פעם ברחובות העיר. תמיד מעניין לדבר עם אסף שנדמה שכל פעם עסוק בפרויקט אחר שקודח במוחו: מגינה אורגנית בערוגת חצי המטר שבמרפסת ביתו מעל הכיכר, עד העברת שיעורים לילדי בית ספר בעיר על צריכת חשמל במסגרת לימודיו האקדמיים. אל תפליגו בדמיונות. אסף הוא לא אקטיביסט לוחם שמתאבד על גדרות ומשתמש בשני הצדדים של נייר הטואלט. הוא בסך הכל צעיר שמנסה להפוך את החיים בעיר למעט טובים יותר. כמו תל אביבים אחרים, שמאסו מכתותי רגליים ואוטובוסים צפופים, אסף עושה את דרכו בין עיסוקיו השונים על אופניים. כל אחד שרוכב על אופניים בעיר הזאת יודע שזה רק עניין של זמן.

"תזכרי שפה לא קונים אופניים. שוכרים אותם", אמרה לי חברה כשהתלבטתי במשך שבוע באיזה צבע יהיה הזוג העתידי שלי. החרדה הבסיסית לשלומם של האופניים מוכרת לכל רוכב, והזמן שנחסך לרוכבים לא מפצה לפעמים על הקושי שבלסחוב את רכבם עד הקומה הרביעית בבניין ללא מעלית. אין מנעול שטובי הגנבים לא הצליחו לפרוץ ושום עופרת, יצוקה ככל שתהיה, לא תעמוד בפני הגנב המסור. גם אסף, ידידנו ממקודם, הקפיד על כל החוקים הנ"ל, אבל בבוקר שבת לפני חודשיים, הכל השתנה. אסף חזר ממשמרת לילה בעבודה, ורצה לקפוץ לרגע לחברים שגרים בסמוך. הוא השאיר את אופניו קשורות לגדר הבניין שלו, מרגיע את עצמו שהיום שבת קודש, וכי תוך שעה קלה הוא חוזר. קודש או לא, כשחזר לאחר שעה, גילה שאין אלוהים – ואין אופניים.

בשלב זה, כל תל אביבי מצוי יתעצבן, יקטר, ויאלץ ללכת קצת ברגל עד שיגייס את המשאבים והזמן למצוא את הזוג הבא. אסף ראה בגניבה משבר, אך החליט שיש פה הזדמנות להוציא משהו טוב מהעניין. אם על גניבת אוטו לא הייתי עובר בשתיקה, חשב לעצמו, אין כל סיבה שלא אתלונן על כך. אסף פנה למשטרת ישראל, והגיש תלונה דרך הצינורות המקובלים, שכללה מסירת תיאור מדויק של האופניים (כולל הפעמון עליו מצויר דגל ארה"ב) והצהרה על השתלשלות העניינים. מתוך ידיעה כי כנראה האופניים לא יחזרו אליו, הוא החליט שהוא לא מסתפק בזה.

מאחר ומדובר במכה עירונית רבתי הגיע למסקנה כי יש מקום להתערבות של העירייה בעניין. אסף שלח לעירייה מכתב, בו הוא מבהיר את גודל הבעיה: "אינני מכיר אף אחד (!) שלא גנבו ממנו אופניים בתל אביב… חומרת התופעה חייבת להימדד גם בשכיחות שלה, ובמקרה זה אין אח ורע לגניבות האופניים… גנבי האופניים פשוט חוגגים בעיר" במכתבו הוא מסביר מדוע הפשע משתלם לגנבים: "זהו תחום מוזנח ופרוץ ללא סכנה אמיתית וללא עונש ראוי, בעל אפשרות רווח קלה ללא קשרים מיוחדים"  אבל אסף לא בא רק לבקר, אלא הגיע גם עם הצעה יצירתית לפתרון: פיזור של זוגות אופניים בעיר, כשבתוך השילדה שלהם שתולים מכשירי GPS שיעידו על מיקומם בכל רגע נתון. כאשר מזהים תנועה של אחד אפשר פשוט לעקוב אחריהם ולראות לאן הם מגיעים. במכתב הוא מוסיף כי: "אם השערתי נכונה, הזוגות יעשו דרכם פחות או יותר לאותם המקומות" אסף מפרט כי תוכניתו חסכונית (המשאבים אינם מתכלים. אפשר להשתמש שוב ושוב באותם זוגות אופניים), ויעילה (הוא מעלה את ההשערה ההגיונית שכל האופניים מגיעים למקומות דומים). גם אם אי אפשר למגר כך את התופעה, בהחלט אפשר להרתיע לפחות חלק מהגנבים. אסף לא סתם "זרק" את ההצעה לעבר העירייה, אלא הציע את לקחת חלק פעיל, ואת מכתבו הוא מסכם: "אני מוכן לקחת אחריות כתושב ובהתנדבות גמורה לעזור בהקמה ובהפעלה של פרוייקט שכזה בשיתוף עם גורמים מתאימים בעירייה" למרות המכתב המפורט, הוא זכה לתשובה לקונית מהעירייה, כי סמכות הטיפול בנושאים פליליים לא נמצאת בידי העירייה אלא בידי המשטרה.

אסף לא התייאש, ושלח מכתב נוסף, בו הוא מסביר מדוע לדעתו העירייה צריכה להתערב. גם הפעם הוא קיבל מכתב, כמעט זהה לקודם שפוטר את העירייה מאחריות בטענה כי בתל אביב אין חוק עזר בטחוני. את אסף מרגיזה את הטענה כי הנושא לא בסמכות העירייה: "הנושא הוא לא רק פלילי. זה הפך למכה עירונית חברתית שהעירייה מעדיפה להתעלם ממנה. ציפיתי שעירייה שחורטת על דגלה את המילה אופניים ולכאורה מקדמת שבילים ומעודדת רכיבה, תנסה לטפל גם הנושא הזה". אסף נותן כדוגמא את אוניברסיטת בן גוריון: "באוניברסיטה בב"ש, כשאתה יוצא עם אופניים מהשער, אתה צריך להראות לשומר תעודת סטודנט וגם מנעול עם מפתח. לכאורה הנושא לא בסמכות האוניברסיטה, אבל הם זיהו את הבעיה של הסטודנטים, ועושים מאמצים כדי לפתור אותה. למה פה העירייה לא לוקחת אחריות על תופעה שמטרידה תושבים רבים כל כך?"

אופניים. חגיגה לגנבים. צילום וקשירה: אסף נאות

מעבר לחוסר הרצון של העירייה להתמודד עם הבעיה, אסף יצא בתחושה לא טובה מהמסע במסדרונות הבירוקרטים בהם צריך לעבור תושב העיר. אחרי שהתייאש מההתכתבויות, החליט לגשת לעירייה בעצמו כדי לקבל תשובות פנים אל פנים. זכורה לו בעיקר שלומית, מהאגף לפניות הציבור שנתנה לו תחושה שהיא מנסה לנפנף אותו, ואפילו לא העבירה את דבריו הלאה "כל מטרתו של אגף פניות הציבור בעירייה היא לרכך תושבים. אין להם כוונה להקשיב באמת לעומק הדברים שאני אומר, בטח שלא לנסות ולשנות משהו בעירייה". הציפיה של אסף היא שהעירייה תעודד יוזמות כאלה של תושבים לשפר את איכות החיים בעיר "עירייה צריכה אזרחים שבאים ואומרים מה חשוב להם ורוצים לעשות משהו בנדון".

גוף בירוקרטי אחר, שדווקא אכזב פחות היה המשטרה. אסף כתב מכתב בעל נוסח דומה לזה ששלח לעירייה למפקד מחוז ת"א, ניצב אילן פרנקו. מהמשטרה הוא קיבל הבטחה שהטיפול בנושא הועבר הלאה, ואכן, השבוע נפגש אסף עם קצינת תלונות הציבור. הוא העלה את טענותיו כמו גם את ההצעות לפתרון, וכרגע הנושא בבדיקה והוא מחכה לתשובה מהמטה הארצי האם תוכניתו תצא לפועל. לאסף חשוב להדגיש שבמשטרה לא מכירים במכה בשל העובדה הפשוטה כי מי שגונבים לו אופניים, בדרך כלל לא טורח להתלונן. כך נוצר פער עצום בין שכיחות הפשע לבין הייצוג הרשמי שלו. בשלב הראשון, הוא קורא לכל אחד שאופניו נגנבים להתלונן, כך המשטרה תהיה חייבת להתמודד עם התופעה.

כשאסף הבין שבמשטרה זה ייקח זמן, ובעירייה אין לו עם מי לדבר, הוא החליט לנקוט בצעדים יצירתיים יותר. באחרונה הוא נצפה מלקט שלל מנעולי אופניים ברחבי העיר. כששאלתי אותו לפשר האוסף החדש, הוא סיפר לי את השתלשלות העניינים, והזמין אותי לערב מחאה ויצירה. בשבוע שעבר, באישון לילה, הורדנו מביתו זוג אופניים ישן יחד עם שק מלא מנעולים (לאסף, תודה לאל, דווקא יש מעלית). בחרנו נקודה מרכזית – בפינת הרחובות אבן גבירול ודוד המלך, ובעודי מנסה להבין מה לעזאזל הוא עושה, הוא החל לקשור במרץ את האופניים לעמוד עם כל המנעולים שאסף, ואז הפתיע כשהוא שלף מתיקו שלטים אותם תלה על האופניים כמו: "גנבים נמאסתם!" ועוד שלטי מחאה נגד העירייה. אני הרגשתי קצת כמו במבצע צבאי מסוכן, אבל דומה שיושבי הלנדוור שלידנו היו דווקא עסוקים בקפה שלהם. בכל מקרה, עזבנו את המקום, חדורי רוח קרב, מוכנים לצאת נגד כל מי שירצה להסיר את הפסל המכוער אך החינני שלנו. להפתעתנו, המיצג המקרטע עדיין עומד, וכנראה שחמש עשרה מנעולים הם הפתרון למי שלא רוצה שיגנבו לו את האופניים. למרבה הצער, לא נראה שזה הזיז למישהו מהחבר'ה של חולדאי: באופן אירוני משהו, כנראה שאף אחד בעירייה לא שם לב לעוד זוג אופניים. בולט ככל שיהיה.

עדכונים מהשטח:

– אסף שלח את הכתבה הנ"ל שפורסמה בזמנו לאגף פניות ציבור, אך לא קיבל תגובה בנושא. העירייה שותקת.

– את מיצג האופניים אסף מעביר לנקודות שונות בעיר. כרגע הן נמצאות בספורטק, כאנטי-תיזה להפנינג האופניים המפומפם "תפדלו" של העירייה שנערך שם. בימים הקרובים הוא יעביר למיקום מרכזי יותר (שהופך לאיטו ל"פינת המחאה הספונטנית" ) בקינג ג'ורג' פינת בן ציון.

– בינתיים יש התקדמות מול משטרת ישראל: אסף דיבר לפני כמה ימים עם רל"ש מפקד מחוז תל אביב, רן ורד – בחור ממש נחמד לדבריו שהאיר את עיניו לגבי הבעיות המשפטיות של מעקב בג'י פי אס. בגדול אין זאת הוכחה מספקת לעצור מישהו עם אופניים מסומנות, שכן אפילו בטיעון פשוט של "מישהו נתן לי אותן" הוא משוחרר במקום. אסף עדיין לא מתיאש, ומנסה למצוא שיטות אחרות יעילות לפתרון הבעיה. ומתכוון לחקור קצת את המערכת המשפטית בנושא. מלבד זאת, הרל"ש ביקש מאסף לשלוח לו שמות של עסקים שחשודים בעיניו בהשתתפות במעגל הגניבות.

אני רוצה אם כבר, להעלות עוד עניין שלדעתי יש בו עניין רב לכל מי שגר פה. באופן מוזר משהו, בסוף תגובתה של העירייה לאסף, הופיע המשפט הבא:

"יחד עם האמור אנו מבקשים להביא לידיעתך כי העירייה בוחנת אפשרות להציב מצלמות ברחבי העיר, במטרה לתת מענה נוסף לבטחון התושבים".

הצהרה קצת תמוהה ולא ממש קשורה לעניין. ואסף מוסיף: "ואם במצלמה יתפסו מישהו גונב אופניים?"

הערה של לרמן: שאפו לאסף נאות על היוזמה, ותודה לנועה אושרוב על הפרסום כאן.

לינק לקריאה נוספת

יש משהו מעניין בהתמודדות של דב חנין על ראשות העיר שלי. יותר ויותר זה נראה לי כמאבק מפתח על שינוי בפוליטיקה הישראלית – הסיכוי של האזרחים לחזור להשפיע בזירה שעד היום הייתה שייכת לאליטה כלכלית וצבאית של המפלגות השמנות.

לא סתם חולדאי נתמך ע"י מפלגות הסטטוס-קוו, קדימה והעבודה, בעוד שחנין נתמך ע"י אנשים שאשכרה גרים בעיר, ולא ע"י גורמים בשלטון הישראלי המסואב והמנותק. הייתה לי ביום שישי בערב לפני שבועיים אנקדוטה פוליטית מפתיעה בעודי מזמין לעצמי חצי ליטר של קילקני. כששאלתי את המלצרית למה אסור לשבת בחוץ ואם שוב העירייה מחסלת לנו את העיר, היא שאלה אותי אם אני מכיר את תנועת "עיר לכולנו". נו, אפשר לומר ששמעתי עליהם.

בכל מקרה, נראה שחברי ההון והשלטון יעשו כל שביכולתם ויזרעו את מירב הספינים כדי למנוע מתושבי תל-אביב-יפו לבוא לידי ביטוי. לא בטוח שהם יצליחו. הקליפ הבא מוקדש לסמי עופר, פאר ויסנר, רון חולדאי, גדעון סער, שלי יחימוביץ', מאיר שטרית ולכל שאר החברה' שמריצים עלינו ספינים כדי למנוע מאיתנו לחיות בעיר איכותית:

(אגב, מתי כבר יביאו את ה-Dandy Warhols לארץ?)